עת המשפט והנקמה מאת ה' באומות מתוארת דרך דימויים חקלאיים הממחישים שלבי מלחמה מדורגים. הקריאה שִׁלְחוּ מַגָּל היא ציווי להכות בחרב את האויבים, בדומה לתבואה שסיימה את גידולה ומוכנה לקצירה, כִּי בָשַׁל קָצִיר. לאחר מכן האומות מדומות לענבים, והציווי בֹּאוּ רְדוּ כִּי־מָלְאָה גַּת קורא לכבוש ולרמוס אותם. השלב הסופי מתואר במילים הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים, המבטאות את קול זרימת היין לבורות או את שפיכתו על גדותיו כמשל לאובדנם המוחלט ושפיכת דמם. עונש זה מתרחש כִּי רַבָּה רָעָתָם, שכן סאת עוונותיהם על הרעה שעשו לישראל התמלאה לחלוטין.
יואל, פרק ד׳, פסוק י״ג
שִׁלְח֣וּ מַגָּ֔ל כִּ֥י בָשַׁ֖ל קָצִ֑יר בֹּ֤אֽוּ רְדוּ֙ כִּֽי־מָ֣לְאָה גַּ֔ת הֵשִׁ֙יקוּ֙ הַיְקָבִ֔ים כִּ֥י רַבָּ֖ה רָעָתָֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.