ה' מפרט את הרעות והעוולות שעשו האויבים לעם ישראל. בפסוק, ה' מתייחס לרכושם של ישראל כרכושו שלו, ומאשים את האויבים בלקיחתו.
הפרשנים מסבירים כי הסיבה שה' אומר כַּסְפִּי וּזְהָבִי, היא משום שהוא זה שהשפיע ונתן את העושר הזה לישראל [מצודת דוד, רד"ק]. באשר לדרך שבה נלקח הרכוש, קיימות גישות שונות. יש המבארים כי האויבים פשוט בזזו ושללו את הכסף והזהב ביום שבו באו להחריב את ירושלים [מצודת דוד]. על גבי זה, יש המדגישים כי לקיחה זו נעשתה על דעת עצמם ובלא רשות, בניגוד למקרים אחרים שבהם ה' מסר את הממון בידי הכובש, כפי שעשה עם נבוכדנצר [מלבי"ם]. גישה שונה מציעה כי הכסף והזהב לא נלקחו בהכרח בכוח הזרוע, אלא ניתנו לאויבים על ידי מלכי יהודה כשוחד, או ששימשו כדמי פדיון עבור שבויים וילדים שנלקחו במלחמה או נגנבו [אבן עזרא].
בנוסף לכסף ולזהב, הפסוק מזכיר את לקיחת מַחֲמַדַּי. אלו הם דברים טובים וחמודים שה' נתן לישראל, ואשר מחריבי ירושלים בזזו והביאו אל תוך ההיכלות שלהם [מצודת דוד].