קריאה דרמטית מופנית אל אומות העולם, המזמנת אותן לאסיפה מכרעת שבה תתעמת הגבורה האנושית עם כוחו של ה'. הפנייה מיועדת לאומות החיות שיבואו להילחם, בניגוד למתים שיקומו לתחייה רק כדי לחזות במשפט שייעשה בהן על חורבן ארץ הקודש [אברבנאל].
הפועל עוּשׁוּ מפורש בשלוש דרכים עיקריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמשמעות היא התקבצות ואסיפה. יש שקושרים מילה זו לשמו של כוכב ה"עיש", המייצג קבוצת כוכבים שלעולם אינם נפרדים זה מזה [מצודת ציון, רד"ק, אבן עזרא], או לגוש ברזל דחוס ומכונס [רש"י]. גישה שנייה מפרשת את המילה מלשון "חושו", כלומר קריאה לאומות למהר ולהזדרז לבוא [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. גישה שלישית וייחודית רואה במילה רמז לחולשה, מלשון "עש", ומסבירה כי האומות שיתקבצו יהיו המון חלש כעש ונמלים, ללא כל גבורה [מלבי"ם].
המילה הַנְחַת מתבארת בשני אופנים. רוב הפרשנים מסבירים אותה מלשון ירידה והורדה, כלומר ה' יוריד את הבאים אל עמקי השאול [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ, אבן עזרא]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון חתת ושבירה, כלומר ה' ישבור וינפץ את כוחם [רש"י, אבן עזרא, אברבנאל].
לגבי זהותם של גִּבּוֹרֶיךָ, קיימת מחלוקת מעניינת. הגישה המקובלת היא שהכוונה לגיבורי האומות והאויבים, אותם ה' ישפיל, ישבור ויחסל כליל במקום המלחמה, עד שלא יישאר במציאות שום גיבור [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ, אברבנאל]. לעומת זאת, יש הסבורים כי הגיבורים הם דווקא מלאכיו של ה', שאותם הוא יוריד מן השמים במיוחד כדי שיילחמו באומות [רד"ק, אבן עזרא].