באחרית הימים, לאחר חורבן האומות וסיום תקופת הגלות, תתהפך קללת הארץ לשפע עצום וחסר תקדים. תקופה זו תתאפיין בברכה מופלגת שתגיע לישראל ללא עמל ויגיעה, ותבוא לידי ביטוי הן במישור החומרי והן במישור הרוחני [רד"ק, אברבנאל].
הנביא מתאר את השפע החקלאי באופן ציורי: יִטְּפוּ פירושו ייזלו [אבן עזרא, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ] ומההרים ייזל עָסִיס שהוא יין מתוק או מיץ פירות [מצודת ציון, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב, זהו משל למרעה השמן שיגדל על הגבעות ויניב שפע של חלב מהצאן והבקר [מצודת דוד, מלבי"ם]. הכתוב מייחס את ההליכה והזרימה לגבעות עצמן כדי להמחיש את העוצמה והכמות האדירה של החלב שניגר מהן [רד"ק].
בנוסף להרים ולגבעות, וְכָל־אֲפִיקֵי יְהוּדָה יתמלאו בשפע. אֲפִיקֵי הם עמקים או ערוצים שבהם המים זורמים בחוזקה [רש"י, רד"ק, מצודת ציון]. מקומות אלו ביהודה, שבאופן טבעי היו חסרי מים ויבשים, יֵלְכוּ מָיִם ויתמלאו במעיינות שופעים [אברבנאל, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
מכאן עובר הכתוב לתאר נס מיוחד: וּמַעְיָן מִבֵּית ה' יֵצֵא. הפרשנים נחלקו במשמעות מעיין זה, אך מציגים שתי גישות שמשלימות זו את זו. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהדברים כפשוטם, וכפי שניבאו גם יחזקאל וזכריה, יבקע נהר פיזי גדול מבית המקדש. נס זה נדרש משום שירושלים סבלה היסטורית ממחסור במים חיים ונאלצה להסתמך על מי בריכות שאובים, ופקיעת המעיין תוכיח לעולם כולו את שינוי הטבע בזכות בית ה' [אברבנאל, רד"ק]. לעומת זאת, הגישה השנייה רואה במעיין משל עמוק לתורה, לאמונה ולאמת האלוהית, אשר נמשלות למים. לעתיד לבוא, החכמה והדעת ייצאו מבית ה' שבירושלים וישקו את העולם כולו [אברבנאל, מלבי"ם].
מימי המעיין יזרמו הלאה: וְהִשְׁקָה אֶת־נַחַל הַשִּׁטִּים. המילה נַחַל מציינת עמק, בין אם יש בו מים ובין אם הוא יבש [רד"ק]. מבחינה גיאוגרפית, יש שזיהו את המקום עם נהר הירדן הסמוך לאזור הנקרא שטים [רד"ק ומלבי"ם בשם רב סעדיה גאון], ויש שזיהו אותו כחלקו התחתון של נחל קדרון הזורם ממזרח לירושלים אל עבר ים המלח [ביאור שטיינזלץ].
מעבר למיקום הפיזי, הפרשנים מוצאים משמעות סמלית ורוחנית עמוקה ביעד שאליו מגיעים המים. אזור השטים זכור כמקום שבו חטאו בני ישראל בזנות ובעבודה זרה לבעל פעור. הגעת המים הקדושים מבית ה' דווקא לשם, נועדה לטהר את אותה טומאה קדומה, לכפר על העוון ולהעביר את התאוות הזרות [רש"י, מלבי"ם]. על פי הגישה שהמעיין הוא משל לתורה, השטים מסמל את העולם כולו שסטה מן האמת, מלשון שוטים שטועים בדרכם, ומימי האמונה ייצאו מירושלים כדי ללמד ולטהר את כלל האנושות [אברבנאל].