קריאה דרמטית מהדהדת בין אומות העולם, ומזמנת את הכוחות החזקים ביותר לעימות גורלי וסופי. הכתוב מתאר כרוז אלוהי המכריז באוזני הגויים להכין את עצמם למערכה צבאית אדירה.
הפרשנים מסבירים את מילות הקריאה: קִרְאוּ־זֹאת משמעו הכריזו והפיצו את הדבר בין האומות, והמילה קַדְּשׁוּ מפורשת על ידי רוב הפרשנים כלשון הזמנה והכנה למלחמה. לעומת זאת, גישה שונה מציגה את הקריאה קַדְּשׁוּ מִלְחָמָה כהתרסה אלוהית כלפי הגויים: הכינו את עצמכם וראו אם בכלל תוכלו להילחם נגדי [רש"י].
באשר לזהות המלחמה ומועדה, ניכרת התפתחות פרשנית. יש מי שמזהה זאת כתיאור היסטורי של החיל הגדול שבא להילחם נגד יהושפט מלך יהודה [אבן עזרא]. אולם, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שמדובר בנבואה לעתיד לבוא, על מלחמת גוג ומגוג שתתרחש סביב ירושלים באחרית הימים [מצודת דוד]. מלחמה זו תכלול סדרת מאבקים גלובליים בין אדום לישמעאל, כאשר קריאה זו מכוונת לשלב הראשון של המערכה. בשלב זה נקראים לשדה הקרב שני סוגי לוחמים: הַגִּבּוֹרִים – אלו שניחנו בגבורה טבעית, ואַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה – חיילים שרכשו את מיומנותם על ידי לימוד ואימון צבאי [מלבי"ם].
על גבי רובד זה, מופיע פירוש עמוק וייחודי הרואה בפסוק התייחסות מובהקת לתחיית המתים, תוך דחיית הפירושים המזהים כאן מלחמה היסטורית או התרסה בלבד. לפי תפיסה זו, השימוש בפועל הָעִירוּ (מלשון התעוררות) אינו רק זירוז לקרב, אלא רמז להקצת ישני עפר משנת המוות. באחרית הימים, ה׳ יעורר לתחייה יחידים מצדיקי ישראל כדי שיראו במפלת אויביהם, ולצידם יוקמו לתחייה גדולי הצוררים ההיסטוריים, כמלכים ושרי צבא שהרעו לישראל בעבר. אותם רשעים יקומו מקברם כדי לקבל את עונשם ולחזות באובדן מולדתם. לאור זאת, המונח כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מקבל משמעות ספציפית: אלו הם האנשים שלאורך ההיסטוריה נלחמו במכוון נגד ה׳ ונגד עמו [אברבנאל].