העונש האלוהי מתהפך על אויבי ישראל בבחינת מידה כנגד מידה. האויבים שמכרו והגלו את בני יהודה, יסבלו כעת מגורל זהה ואף חמור יותר, כאשר ילדיהם ימסרו לידי ישראל וימכרו לגלות מרוחקת.
הפעולה וּמָכַרְתִּי אינה מתארת מכירה מסחרית על ידי ה', אלא עניין של מסירה והעברה של האויבים לידי בני יהודה [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק]. אבן עזרא רואה בכך הוספה על מידת העונש, המדגישה את חומרת הדין. הגזירה מקיפה את כולם, וכוללת גם וְאֶת־בְּנֹתֵיכֶם, אף על פי שהנשים אינן יוצאות למלחמה [אבן עזרא]. יש לציין כי במסורות כתיב מסוימות, המילה בנותיכם נכתבת חסרת אות וי"ו [מנחת שי]. מבחינה היסטורית, התגשמות נבואה זו מיוחסת לתקופת הבית השני, כאשר בני יהודה שחזרו לארצם יתגברו על אויביהם [אברבנאל, מצודת דוד].
לאחר שהאויבים יימסרו לידי בני יהודה, הם ימכרו אותם לִשְׁבָאיִם אֶל־גּוֹי רָחוֹק. הפרשנים מסכימים כי השבאים הם בני ממלכת שבא. מבחינה גיאוגרפית, מדובר באומה הנמצאת דרומית ומזרחית לארץ ישראל, צור, צידון ופלשת, ככל הנראה בקצה הדרומי של חצי האי ערב או מעבר לים במזרח אפריקה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הבחירה ביעד זה אינה מקרית, שכן שבא רחוקה מארצם אף יותר מיוון, שאליה נמכרו בני יהודה בעבר [רד"ק]. המטרה במכירתם למרחק כה רב היא להבטיח שלעולם לא יוכלו לשוב למולדתם [מצודת דוד]. באשר לאופן קריאת המילה שבאים, קיימות מסורות דקדוקיות שונות האם האות אל"ף מנוקדת בחיריק והאות יו"ד נחה, או להפך [רד"ק, מנחת שי].
הפסוק נחתם בקביעה כִּי ה' דִּבֵּר. קביעה זו מבטאת את נחרצות הגזירה, שכן כאשר ה' מחליט ומעביר גזירה, אין מי שיכול להשיב את דברו לאחור [מצודת דוד, אברבנאל]. רש"י מרחיב ומקשר את ההבטחה הזו לעבר הרחוק, ומסביר כי דיבור זה של ה' כבר נאמר ונרמז בקללת כנען בספר בראשית: "עבד עבדים יהיה לאחיו".