ביום הדין תתרחש תמורה אדירה בעולם, שבה הנהגת ה' תעבור ממצב של הסתר לגילוי עוצמתי המטיל אימה על הגויים, בעודו מספק ביטחון מוחלט לישראל. התיאור פותח במילים וַה' מִצִּיּוֹן יִשְׁאָג וּמִירוּשָׁלִַם יִתֵּן קוֹלוֹ. השאגה משולה לרעם גדול המבטא את חזרת השכינה לירושלים, ונועדה להחריד את אומות העולם כנקמה על מה שעשו לציון בעבר [רש"י, מצודת דוד, אבן עזרא]. בעוד שחלק מהפרשנים רואים בכפילות של השאגה ונתינת הקול אמצעי הדגשה פיוטי בלבד [מצודת דוד], יש המבחינים בין המושגים: ציון, שהיא מוקד השכינה העיקרי, מוציאה שאגה גדולה ופומבית של משפט, ואילו מירושלים יוצא קול מתמשך ובלתי פוסק של הנהגה אלוהית [מלבי"ם].
כתוצאה מקולו של ה', וְרָעֲשׁוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. רעש זה מתפרש במספר רבדים. במישור הארצי, מדובר בתיאור של מהומה, פחד אוניברסלי ואפלה שיעטפו את העולם [אבן עזרא, ביאור שטיינזלץ], ויש הסבורים כי מדובר ברעידת אדמה ממשית שתתרחש בארץ ישראל [רד"ק]. במישור הקוסמי והרוחני, הרעש מסמל את ביטול חוקי הטבע ומערכות השמים [מלבי"ם], וכן את פגיעתו של ה' בשרי המעלה הרוחניים של אומות העולם בשמיים, בטרם ייפרע מהאומות עצמן בארץ [רש"י, מצודת דוד].
בתוך כל ההפיכה והחרדה הזו, וַה' מַחֲסֶה לְעַמּוֹ וּמָעוֹז לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. הפרשנים מסכימים כי ה' יספק מקום בטוח ומבוצר לישראל, כדי שלא ייפגעו מן הפורענויות ומרעידת האדמה הפוקדות את הגויים. התוספת של האות וי"ו במילה וַה' מרמזת כי אפילו מידת הדין, הכוללת את ה' ובית דינו, תתגייס כדי להגן על ישראל [חומת אנך].
ההבטחה מתחלקת לשתי רמות של השגחה. מַחֲסֶה משמעותו כיסוי ומסתור [רש"י, מצודת ציון]. זוהי הגנה פסיבית המוענקת להם מעצם היותם עמו של ה', המצילה אותם מכל רע [מלבי"ם, חומת אנך]. לעומת זאת, מָעוֹז משמעותו חוזק ועוצמה [מצודת ציון]. זוהי מדרגה גבוהה יותר של העצמה אקטיבית, הניתנת להם בזכות היותם בני ישראל – שם המעיד על מעלתם העל-טבעית ועל זכות האבות והאמהות הטבועה בהם, ובזכות כך הם זוכים להתגבר בכוחו של ה' באופן ישיר וללא אמצעים [מלבי"ם, חומת אנך].