ה' פונה בתוכחה ישירה אל העמים השכנים שניצלו את שעת דחקה של ישראל. במקום לנהוג בשכנות טובה, בחרו אומות אלו להצטרף למחריבי הארץ מתוך איבה, וכעת הן ניצבות בפני הבטחה לענישה מהירה.
הצירוף מָה אַתֶּם לִי מתפרש בשני כיוונים עיקריים. הגישה המרכזית היא שה' שואל את העמים הללו מה יש להם נגדו ומדוע באו לארצו [מצודת דוד, רד"ק]. בניגוד לאימפריות אחרות שה' גזר עליהן להעניש את ישראל, ה' מעולם לא מסר את ישראל בידי צור, צידון ופלשת. הם מצידם ראו את חורבן הארץ והחליטו על דעת עצמם להצטרף כדי לשלול שלל [מלבי"ם, רד"ק]. גישה נוספת מפרשת את השאלה כזלזול בערכם של עמים אלו, כלומר מה ערככם ומה אתם נחשבים לפניי [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. המילה גְּלִילוֹת מתוארת כמחוזות או גבולות [מצודת ציון, רד"ק].
הפרשנים מציינים כי המושג גמול יכול לבטא הן פעולה התחלתית של הטבה או הרעה, והן תשלום על פעולה שנעשתה בעבר [רד"ק, מצודת ציון, אבן עזרא]. ה' מציב בפניהם שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא הַגְּמוּל אַתֶּם מְשַׁלְּמִים עָלָי, כלומר האם אתם מנסים לנקום ולהשיב לי רעה תחת רעה, והרי מעולם לא הרעותי לכם [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק]. בהקשר זה יש המקשרים זאת לאירוע היסטורי מסוים, כמעין תשלום על עשרים הערים שנתן שלמה המלך לחירם מלך צור [רש"י].
האפשרות השנייה היא וְאִם גֹּמְלִים אַתֶּם עָלַי, שאם מדובר בפעולת איבה שאתם יוזמים מעצמכם ללא התגרות מוקדמת, דעו שכל המרע לישראל נחשב כמי שפוגע בה' עצמו [מלבי"ם, רד"ק]. על רקע זה מזכיר [אבן עזרא] שבעבר הפלשתים היו כנועים לישראל והביאו מנחות ליהושפט, מה שמדגיש את כפיות הטובה שלהם. [ביאור שטיינזלץ] מציע קריאה רטורית לשאלה זו, לפיה ה' שואל האם הם בכלל עושים משהו למענו או נותנים לו דבר מה.
תגובת ה' למעשיהם תהיה קַל מְהֵרָה. מילים אלו מבטאות זריזות [רש"י, מצודת ציון], כאשר מְהֵרָה מתייחסת לזמן הקצר שיחלוף, והמילה קַל מתייחסת למהירות הפעולה עצמה [מלבי"ם]. ה' מבהיר כי בניגוד לאומות אחרות שעונשן ימתין לאחרית הימים, עונשם של עמים אלו יבוא במהירות עוד בזמן הזה [מלבי"ם].
ה' מבטיח אָשִׁיב גְּמֻלְכֶם בְּרֹאשְׁכֶם. ישנה הבחנה דקה בין תשלום להשבה, בעוד שתשלום יכול להיעשות בדרך אחרת, המילה אָשִׁיב מורה על כך שהעונש יהיה באותה מידה ובאותו אופן בדיוק שבו הם חטאו [מלבי"ם]. זהו משפט הצדק שלהם, שיביא למפלתם המהירה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].