ההכרה המוחלטת בנוכחות האלוהית בעולם קשורה קשר הדוק בחזרת השכינה לירושלים. כאשר תהליך זה יושלם, מעמדה של העיר ישתנה מהקצה אל הקצה, והיא תהפוך למקום מוגן וקדוש שאינו נתון עוד לשליטת זרים.
המילים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן מבטאות ידיעה ברורה ומוחלטת שתיווצר בעקבות חזרתה של השכינה לתוככי העיר באופן תמידי [מצודת דוד, מלבי"ם]. עם זאת, התגשמות ההבטחה הזו תלויה בתנאי מרכזי: הייעודים הללו יתקיימו למעשה אך ורק אם העם ישמור את תורת ה' וישמע בקולו [אבן עזרא].
בעקבות השראת השכינה, נאמר וְהָיְתָה יְרוּשָׁלִַם קֹדֶשׁ. העיר תחזור להיות קדושה ונתונה בידי בניה [ביאור שטיינזלץ]. מעמד זה מוביל להבטחה כי וְזָרִים לֹא־יַעַבְרוּ־בָהּ עוֹד, שעליה ישנן שתי נקודות מבט עיקריות בקרב הפרשנים:
הגישה הראשונה מתמקדת בביטחון ובריבונות, ולפיה זרים לא יעברו עוד בעיר במטרה להרע, לכבוש או לערוך תהלוכות ניצחון כפי שאירע בעבר [רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הגישה השנייה, לעומת זאת, מתמקדת בקדושה העצמית של המקום. קדושתה של ירושלים תגדל כל כך עד שהיא תהיה שייכת להקדש, בדומה להיכל עצמו. לפיכך, אומות העולם לא יוכלו להיכנס לעיר כלל [רד"ק], ויש אף מי שמוסיף כי רמת הקדושה תהיה כה גבוהה, עד שאפילו בני ישראל עצמם יישמרו מלהיכנס לציון שלא לצורך [מלבי"ם].