יצא לכם פעם לראות שדה תבואה רגע לפני הקציר, או כרם ענבים כשהפירות כבר ממש בשלים ומוכנים? הנביא משתמש בציור המוכר של עבודת האדמה כדי להסביר כיצד ה' עושה צדק בעולם. לפעמים נדמה שאנשים רעים ממשיכים לעשות רע ולא קורה להם כלום, אבל לה' יש זמן מדויק לכל דבר. כשהנביא אומר שִׁלְחוּ מַגָּל, הוא מזכיר את כלי העבודה שבעזרתו קוצרים את התבואה. זו בעצם קריאה לשלוח שליחים שיעצרו את האויבים של ה'. למה דווקא עכשיו? כִּי בָשַׁל קָצִיר. בדיוק כמו שחיטה שסיימה לגדול מוכנה לקציר, כך הגיע הזמן המדויק להעניש את העמים שהציקו לישראל וישבו עד עכשיו בשלווה.
מיד אחר כך מופיע משל נוסף מעולם החקלאות. במילים בֹּאוּ רְדוּ כִּי מָלְאָה גַּת, האומות הרעות משולות לענבים שמילאו את הגת, שהיא המקום שבו דורכים על הענבים. המילה רְדוּ קוראת לרדת ולדרוך עליהם, וזהו סמל לכך שהגיע הזמן לעצור את כוחם של הגויים. התהליך מסתיים במילים הֵשִׁיקוּ הַיְקָבִים. היקב הוא הבור שאליו נשפך מיץ הענבים, והכוונה היא שהבורות כבר התמלאו ועולים על גדותיהם. הרעש של הנוזל הנשפך מסמל שהמלאכה הסתיימה והעונש של האויבים הושלם. ולמה כל זה קורה? התשובה הברורה מופיעה בסוף: כִּי רַבָּה רָעָתָם. העמים האלה עשו כל כך הרבה רע לישראל, עד שהמידה של המעשים הרעים שלהם התמלאה לגמרי, וה' החליט שהגיע הזמן להשיב להם על מעשיהם ולעשות צדק.