יונה, פרק ד׳, פסוק ג׳

קרה לכם פעם שדאגתם כל כך למישהו שאתם אוהבים, עד שהרגשתם שאתם פשוט לא יכולים לשאת את זה? זה בדיוק מה שקורה ליונה עכשיו. הוא נמצא בשבר גדול ועצוב מאוד. אנשי נינוה חזרו בתשובה וניצלו, אבל יונה חושב מיד על העם שלו, עם ישראל, שעדיין לא חזר בתשובה. הוא חושש מאוד שעכשיו, כשהעיר נינוה ניצלה והפכה לחזקה, ה' ישתמש בה כדי להעניש את עם ישראל. בגלל שיונה הוא זה שגרם לנינוה להינצל, הוא מרגיש אשמה כבדה ופוחד שהוא זה שהביא סכנה על העם שלו. הדאגה הזו כל כך כואבת לו, עד שהוא פונה אל ה' ומבקש קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כלומר, הוא מבקש לסיים את חייו. הוא מסביר כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי, כי הוא מעדיף לא לחיות מאשר לראות את העם שלו סובל. האהבה העצומה והמסירות של יונה לעם ישראל גורמות לו להרגיש ממש כמו משה רבנו בזמנו, שהיה מוכן לוותר על עצמו ובלבד שלא יראה בצרתם של ישראל.