יונה, פרק ד׳, פסוק ז׳

קרה לכם פעם ששמחתם מאוד ממשהו חדש וכיפי, ופתאום הוא נעלם? לפעמים דברים טובים ונעימים בעולם שלנו מופיעים מהר, אבל גם יכולים להיעלם באותה מהירות. אחרי יום אחד בלבד שבו יונה נהנה מהצל של הצמח, וַיְמַן ה', כלומר ה' הזמין במיוחד ולאותו רגע תולעת אל מקומו של יונה. הפגיעה בצמח קרתה לַמָּחֳרָת, בדיוק ביום שאחרי שיונה כל כך שמח, וזה קרה בַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר, באור הראשון של הבוקר עוד לפני שהשמש זרחה. התולעת פגעה בצמח, והמילה שמתארת את זה היא וַתַּךְ. התורה משתמשת בפועל בלשון נקבה כי המילה תולעת היא בנקבה. איך בדיוק התולעת פגעה בצמח? היא חתכה וניתקה את הקיקיון ממש מלמטה, באזור השורש שלו. ברגע שהשורש נחתך, הצמח כבר לא יכול היה לשתות מים ולקבל כוח מהאדמה. בגלל זה וַיִּיבָשׁ, העלים היפים שנתנו ליונה צל פשוט התייבשו ונשרו מחום השמש, והצמח הפסיק לגדול.