לאחר שנינוה ניצלה, יונה יושב מחוץ לעיר, חשוף לפגעי מזג האוויר ומתמודד עם סערת רגשות פנימית. התערבותו של ה' מגיעה כעת לא דרך סערה או דג ענק, אלא באמצעות צמח המספק נחמה פיזית מיידית, ובו זמנית מכין את הקרקע ללקח מוסרי עמוק.
הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה וַיְמַן היא זימון, הכנה והצמחה מהירה לפי שעה. הקִיקָיוֹן מתואר כעשב בעל עלים גדולים ופארות ארוכות, הצומח במהירות רבה ומספק צל נרחב [רש"י, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מדובר בצמח הגדל בסמוך למקורות מים, שזרעיו משמשים להפקת שמן, והוא מוכר גם כצמח שענפיו משמשים למתן צל מעל פתחי חנויות [רד"ק].
מתעוררת השאלה מדוע נזקק יונה להגנת הקיקיון, הרי הפסוק הקודם מתאר כי כבר בנה לעצמו סוכה. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שצל הסוכה לא היה מספק או עמיד. ענפי הסוכה התייבשו במהירות מחום השמש, בעוד הקיקיון ינק רטיבות מן האדמה וסיפק צל יציב ומתמיד [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. בנוסף, דפנות הסוכה הפשוטה לא הגנו עליו בכל שעות היממה. בשעות הצהריים קרני השמש חדרו מבעד לסכך ופגעו ישירות בראשו של יונה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], אך עליו הגדולים של הקיקיון נפרסו מעל הסוכה ויצרו צל כפול ומכופל [אברבנאל].
הצורך לְהַצִּיל לוֹ מֵרָעָתוֹ מתפרש בראש ובראשונה כהצלה מהחום הכבד של השמש שהכה בו. עם זאת, ישנם פרשנים המצביעים על כך שיונה סבל מרגישות מיוחדת. גישה אחת מסבירה כי עור בשרו של יונה הפך רך ורגיש במיוחד לאחר ששהה זמן ממושך במעי הדג, ולכן לא יכול היה לשאת את קרינת השמש [אבן עזרא]. גישה אחרת מפרשת כי "רעתו" היא למעשה מחלת קדחת שיונה סבל ממנה, אשר גרמה לו לרצון למות. הקיקיון העניק לו קרירות, כדרך שחולי קדחת מתענגים על דברים צוננים, ובכך הציל אותו מחוליו וממשאלת המוות שלו [אברבנאל].
הפסוק נחתם בכך שיונה שמח, וַיִּשְׂמַח, שמחה שנבעה מההקלה הפיזית ומהצל האיתן שזכה לו [מצודת דוד]. אולם מעבר להקלה הגופנית, יונה ראה בצמיחת הקיקיון סימן והסכמה מהשמיים. הוא הסיק מכך שה' מעוניין שיישאר במקומו מחוץ לעיר וימתין, מתוך ציפייה שמא בכל זאת יתרחש דבר מה שיביא לענישת רשעי נינוה [מלבי"ם]. מנגד, מטרתו האמיתית של ה' בהצמחת הקיקיון הייתה שונה לחלוטין, והיא להשתמש בצמח כמשל כדי ללמד את יונה על מידת הרחמים האלוהית כלפי כלל הברואים [רד"ק].