יונה, פרק ד׳, פסוק ג׳

יונה מגיע לשבירה בעקבות תוצאות שליחותו וחושש שנינוה, שחזרה בתשובה וניצלה, תהפוך לכלי ענישה נגד עם ישראל שאינו שב מחטאיו. מתוך תחושת אשמה על כך שהוא הגורם להישרדות העיר, הוא מתחנן וְעַתָּה ה' קַח־נָא אֶת־נַפְשִׁי מִמֶּנִּי, כדי שלא יאלץ לראות בחורבן עמו. מנגד, ייתכן שקריאתו כִּי טוֹב מוֹתִי מֵחַיָּי נובעת מבושה אישית על כך שנבואתו לא התגשמה, וכעת הוא מצטייר כשקרן המעדיף את המוות על פני חרפתו.