ה' מציב בפני יונה קל וחומר הממחיש את הפער בין תועלתנות אנושית לרחמי שמיים. ה' אומר ליונה כי אַתָּה חַסְתָּ והצטערת עַל־הַקִּיקָיוֹן לא משום ערכו העצמי, אלא רק בשל אובדן הצל והנוחות שסיפק לך. יתרה מזו, זהו צמח אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ על ידי השקיה וטיפול, והוא חסר כל יציבות משום שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבָד, כלומר גילו ומשך קיומו היו לילה אחד בלבד. מתוך כך עולה המסקנה הברורה: אם יונה מרחם על צמח זמני שלא יצר ושנועד רק לשרת את נוחותו, על אחת כמה וכמה שה' יחוס על בני האדם שהם יציר כפיו ואהובים עליו כבנים.
יונה, פרק ד׳, פסוק י׳
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־לַ֥יְלָה אָבָֽד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.