קרה לכם פעם שהייתם ממש עצובים כשמשהו שהשתמשתם בו נהרס, למרות שלא באמת השקעתם בו שום מאמץ? ה' פונה אל יונה בשאלה חכמה שנועדה לעורר אותו למחשבה. יונה עצוב בגלל צמח הקיקיון שהתייבש, וה' אומר לו: אַתָּה חַסְתָּ, כלומר אתה ריחמת והצטערת על הצמח. אבל האמת היא שיונה לא הצטער על הצמח עצמו, אלא פשוט היה לו חבל לאבד את הצל הנעים שהגן עליו.
ה' מזכיר ליונה עובדה פשוטה: אֲשֶׁר לֹא־עָמַלְתָּ בּוֹ וְלֹא גִדַּלְתּוֹ. בדרך כלל אדם נקשר לדבר שהוא עבד קשה עבורו, כמו עץ שצריך לשתול ולהשקות. אבל יונה לא עשה שום דבר כדי שהצמח הזה יצמח. יתרה מכך, הצמח הזה היה קיים רק זמן קצרצר, שֶׁבִּן־לַיְלָה הָיָה וּבִן־לַיְלָה אָבָד. המילה בִּן כאן פירושה שהצמח היה בגיל של לילה אחד. כלומר, הוא גדל בלילה, נתן צל למחרת, וכבר בלילה הבא התייבש ונעלם לגמרי בלי להשאיר חותם.
דרך הצמח הפשוט הזה ה' מעביר ליונה מסר חשוב: אם אתה מצטער כל כך על צמח זמני שלא יצרת ולא עבדת בשבילו, רק בגלל שהוא עזר לך קצת, אז בוודאי שאני ארחם על בני האדם. ה' ברא את האנשים, והוא אוהב אותם ודואג להם ממש כמו שאבא דואג לילדים שלו. לכן, ברור שה' יחוס וירחם על עיר ענקית כמו נינוה, שמלאה בהמון אנשים שהוא בעצמו יצר.