יונה, פרק ד׳, פסוק י״א

יצא לכם פעם להיות ממש עצובים בגלל משהו קטן שאבד לכם, ולשכוח להסתכל על התמונה הגדולה? זה בדיוק מה שה' מראה ליונה הנביא בסוף הספר. ה' מציב מול יונה שאלה למחשבה: אם יונה כל כך הצטער על צמח קטן שקמל למרות שהוא בכלל לא עמל לגדל אותו, איך אפשר לצפות שה' לא ירחם על היצירות שלו עצמו? ה' שואל וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה, כלומר, איך ייתכן שלא ארחם על העיר הזו ועל תושביה שאני יצרתי. ה' מסביר שבעיר יש הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם, שזה יותר מ-120,000 איש, כי המילה רִבּוֹ פירושה עשרת אלפים. מתוך כל האנשים האלה, ה' מבקש מיונה לשים לב במיוחד לאוכלוסייה אֲשֶׁר לֹא יָדַע בֵּין יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. הכוונה היא לילדים קטנים שעדיין לא למדו להבחין בין טוב לרע. הילדים האלו לא חטאו מעולם, ומכיוון שההורים שלהם חזרו כעת בתשובה, אין שום הצדקה שהם ייפגעו. בנוסף, יש בעיר גם וּבְהֵמָה רַבָּה. הרי לבעלי חיים אין בחירה, הם לא עושים מעשים רעים, ולכן בוודאי שלא מגיע להם עונש. דרך הדברים האלו, ה' מלמד את יונה ואותנו שיעור חשוב על הערך העצום של החיים ועל הרחמים הגדולים שלו כלפי כל מי שחף מפשע.