יהושע, פרק ט״ו, פסוק ג׳

מסלולו של קו הגבול הדרומי בנחלת שבט יהודה משורטט באמצעות מונחים הנדסיים מדויקים המתארים את פני השטח. חוט המדידה סוטה מן הקו הישר ומתרחב דרומה, כאשר הוא וְיָצָא אֶל־מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וכך משאיר את המעלה עצמו בתוך שטח הנחלה. משם הגבול ממשיך מערבה במישור ישר לכיוון צין, ולכן נאמר וְעָבַר צִנָה. בהמשך הגבול מתקדם, בין אם בעלייה פיזית בהרים, בפנייה צפונה או בעלייה רעיונית לכיוון ירושלים, וכאשר הוא וְעָלָה מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ הוא מכניס גם אותה פנימה ומסיים את בליטתו החוצה. לבסוף הגבול ממשיך מערבה, וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה, עד שהוא מקיף את אזור קרקע וחוזר למסלולו המקורי, כמתואר במילים וְנָסַב הַקַּרְקָעָה.