יהושע, פרק ט״ו, פסוק י״ט

בתו של כלב פונה לאביה בבקשה שיעניק לה בְרָכָה, כלומר מתנה, מקור פרנסה או בריכת מים שתתווסף לנחלתה. היא מסבירה כי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, שכן חבל הארץ שקיבלה הוא חרב ויבש, ובנוסף הניסוח רומז לכך שהיא ניתנה לבעל שמשול לאדמה יבשה מנכסים חומריים בשל שקידתו בלימוד התורה. כדי לאפשר למשפחתה קיום יציב היא מבקשת גֻּלֹּת מָיִם, שהם מעיינות נובעים או בריכות המכונסות להשקיה. בתגובה, אביה נענה לה ומעניק לה גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וכן גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת, שהם שדות רוויי נביעות מים ממעל ומתחת המבטיחים שפע ופרנסה ברווח.