יהושע, פרק ט״ו, פסוק כ״א

חלוקת הנחלות משרטטת קו גבול אסטרטגי דרומי, הכולל יישובים כמו קַבְצְאֵל וְעֵדֶר וְיָגוּר. המונח מִקְצֵה (שיש לקרוא מבחינה תחבירית כאילו נכתב "מקצה הערים") מלמד כי וַיִּהְיוּ הֶעָרִים המוזכרות אינן רשימה מקרית של כלל ערי השבט, אלא רק היישובים העומדים בקצה הנחלה לְמַטֵּה בְנֵי יְהוּדָה. ערים אלו ממוקמות בַּנֶּגְבָּה, כלומר בדרום הארץ, באזור הנושק אֶל גְּבוּל אֱדוֹם. אף שבהמשך הפרק מסוכם מניין הערים בעשרים ותשע בעוד שבפועל נמנו שלושים ושמונה, הפער מוסבר בכך שתשע מהערים הועברו לנחלת שבט שמעון, או שהיו אלה רק עיירות פרזות חסרות חומה שנסמכו לערים המרכזיות ולכן לא נספרו כעצמאיות.