קרה לכם פעם שספרתם דברים והגעתם למספר מסוים, אבל כשמישהו אחר סיכם את הכמות הוא אמר מספר אחר לגמרי? זה בדיוק מה שקורה כאן בנחלה של שבט שמעון. אם נספור אחת לאחת את הערים שהוזכרו קודם, נגיע לארבע עשרה ערים. אבל בסוף הרשימה הכתוב מסכם שהיו להם עָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה. איך זה יכול להיות ולאן נעלמה עיר אחת?
התשובה היא ששני השמות המופיעים ברשימה, וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן, הם בעצם לא שתי ערים נפרדות, אלא עיר אחת והאזור שסביבה. וּבֵית לְבָאוֹת היא העיר עצמה, והמקום שנקרא וְשָׁרוּחֶן הוא השטח שצמוד אליה. פעם היו בשטח הזה שדות ופרדסים של רימונים, אבל כשהם נעלמו והשטח פשוט הפך לחלק שמחובר לעיר, קראו לו כך מלשון שטח עודף.
אגב, הנחלה הזו הייתה שייכת לשבט שמעון רק עד התקופה של דוד המלך, ואחר כך חלק מהערים עברו למלכי יהודה. לסיכום, באזור הזה היו בסך הכול שלוש עשרה ערים מרכזיות, יחד עם וְחַצְרֵיהֶן, כלומר כל היישובים הקטנים והחצרות שהקיפו אותן.