קרה לכם פעם שפגשתם שני ילדים עם אותו שם בדיוק, והייתם צריכים להוסיף את שם המשפחה שלהם כדי לא להתבלבל? משהו דומה קורה כאן עם הערים של שבט זבולון. כאשר מסמנים את הגבולות של השבט מכל הכיוונים, הגבול עובר דרך עיר בשם קטת ומגיע עד לעיר ובית לחם. רגע, בית לחם? הרי אנחנו מכירים את בית לחם המפורסמת שנמצאת בדרום הארץ! מתברר שהייתה עיר נוספת בצפון, בגליל, שקראו לה באותו שם בדיוק. בגלל זה, כדי שאנשים לא יתבלבלו, התנ"ך קורא לעיר הדרומית במקומות אחרים "בית לחם יהודה", וכך יודעים שלא מדובר בבית לחם של שבט זבולון.
בסוף הסיכום של שטח השבט, כתוב שיש בו עָרִים שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה. אבל אם נספור את הערים שמופיעות כאן, נגלה שיש רק חמש! איך זה הגיוני? התשובה היא שכדי להגיע לשתים עשרה, צריך לחבר את חמש הערים האלו יחד עם עוד שבע ערים שהוזכרו קודם לכן בתיאור הגבולות. ולמה לא ספרו את כל שאר המקומות שהוזכרו לפני כן? פשוט מאוד: חלק מהמקומות היו שייכים בכלל לשבטים אחרים, מקומות אחרים היו רק נקודות בדרך שהגבול נגע בהן, והיו גם מקומות שבכלל לא היו ערים שגרים בהן, אלא אזורי טבע כמו עמקים.