רשימת ערי נחלת שבט שמעון נחתמת בסיכום מספר הערים הכולל, אך מעוררת קושי מספרי. בעוד שהכתוב מסכם כי מדובר בעָרִים שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה, ספירת הערים המפורטות בפסוקים הקודמים מעלה כי ישנן ארבע עשרה ערים.
הפער המספרי נפתר בהבנה כי וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן אינן שתי ערים נפרדות, אלא עיר אחת וסביבתה [מלבי"ם]. "בית לבאות" היא העיר עצמה, ואילו וְשָׁרוּחֶן הוא האזור שלפני העיר. אזור זה עבר שינויים היסטוריים, שניכרים בשמותיו השונים במקרא: במקום אחר הוא נקרא "שלחים", על שם השדות ופרדסי הרימונים שהיו מחוץ לעיר. לאחר מכן, כאשר השדות פסקו מלהתקיים והאזור הפך לשטח המסתפח לעיר, הוא נקרא וְשָׁרוּחֶן – מלשון שטח עודף. בשלב מאוחר יותר, בתקופה המתוארת בספר דברי הימים, נבנו באזור זה שערים לפני העיר, ולכן שמו השתנה ל"שערים" [מלבי"ם]. מבחינת מסורת הכתיב והקריאה של המילה וְשָׁרוּחֶן, היא נכתבת באות חי"ת (ולא בה"א), וברוב הספרים האות מנוקדת בסגול, אף שישנן גרסאות המנקדות אותה בצירי [מנחת שי].
רשימת הערים המופיעה כאן משקפת מצב היסטורי מוגבל בזמן. נחלה זו, הכוללת ערים כמו צקלג שהוזכרה קודם לכן, הייתה שייכת לשבט שמעון רק עד ימי דוד המלך. לאחר מכן הועברו חלק מהערים לידי מלכי יהודה [מלבי"ם]. בסופו של דבר, הכתוב מסכם כי בחבל ארץ זה היו בסך הכול שלוש עשרה ערים, יחד עם וְחַצְרֵיהֶן, כלומר היישובים הקטנים והחצרות שסביבן [ביאור שטיינזלץ].