מנהיג העם מקבל את נחלתו הפרטית, העיר תִּמְנַת־סֶ֖רַח בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם, ובכך נחתמת חלוקת הארץ. יהושע בחר לעצמו עיר קטנה הממוקמת בתוך נחלת השבט שלו, שבט אפרים, ולאחר שקיבל אותה וַיִּבְנֶ֥ה אֶת־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שֶׁב בָּֽהּ יחד עם משפחתו [ביאור שטיינזלץ].
הענקת העיר ליהושע נעשתה עַל־פִּ֨י ה׳. הפרשנים מסכימים כי הדבר התבצע באמצעות שאלת אורים ותומים או על ידי נבואה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם]. הצורך באישור אלוהי ישיר לחלוקה זו נובע מכמה סיבות המשלימות זו את זו. מבחינה מוסרית, הדבר נועד להעיד שלא היה כל משוא פנים או העדפת מקורבים בחלוקת הארץ, ואפילו המנהיג נזקק לצו אלוהי כדי לקבל את נחלתו [רלב"ג].
מבחינה מעשית ותהליכית, יהושע וכלב הוצאו מן הגורל הכללי של חלוקת הארץ. מכיוון שהחלוקה הפרטית לכל אדם לפי גולגולת עדיין לא התבצעה באותו שלב, לא ניתן היה להקדים ולתת ליהושע את נחלתו ללא הוראה מפורשת מה׳. יתרה מכך, הכתוב מדגיש שזו הייתה הָעִיר֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔ל. קבלת עיר ספציפית על פי בקשה אינה יכולה להתבצע באמצעות גורל אקראי, ולכן היה הכרח שהנתינה תהיה על פי ה׳, בדומה לכלב בן יפונה שקיבל את חברון על פי שאלתו טרם החלוקה הכללית [מלבי"ם].