עם סיום חלוקת נחלות השבטים בארץ, מתפנים בני ישראל להעניק נחלה אישית למנהיגם. המילים וַיְכַלּוּ לִנְחֹל מציינות את סיום השלב הראשון של חלוקת הארץ, שבו הונחלה הארץ לשבטים באמצעות גורל [מצודת דוד, מלבי"ם]. שלב זה קבע את התחומים הכלליים של כל שבט, לִגְבוּלֹתֶיהָ, כלומר על פי הגבולות המפורטים שתוארו קודם לכן [מצודת דוד].
לאחר קביעת גבולות השבטים בגורל, ועוד בטרם החל השלב השני של חלוקת הקרקעות המפורטת לכל משפחה לפי גודל האוכלוסייה, בחרו בני ישראל להעניק את הנחלה ליהושע [מלבי"ם]. נתינת נַחֲלָה לִיהוֹשֻׁעַ בשלב זה היא הענקה של נחלה מיוחדת, שניתנה לו כהוקרה על כל פעולותיו וזכויותיו הרבות [ביאור שטיינזלץ].