נחלת שבט נפתלי הקיפה את עתודות הקרקע שנותרו בארץ ישראל לאחר חלוקת הנחלות לשבטים האחרים, והתוותה רצועה גיאוגרפית ייחודית לאורך הירדן. הפסוק משרטט את התוואי הדרומי של הנחלה, אשר הלך והתקדם מכיוון מערב אל עבר המזרח [מצודת דוד].
המרחב הגיאוגרפי המתואר כאן נוצר מתוך מציאות שבה הגבולות המזרחיים של השבטים השכנים, יוסף, בנימין ויששכר, לא הגיעו ממש עד לנהר הירדן עצמו. כתוצאה מכך, כל רוחב הארץ בצידה המזרחי הצמוד לירדן נפל בחלקו של נפתלי. משום כך, הפסוק מונה את תחנות הגבול בצידו המערבי של השטח, החל מחלף ועד לקום, בעוד שהצד המזרחי של הנחלה השתרע על פני כל אורכו של נהר הירדן [מלבי"ם].
במהלך תיאור תוואי הגבול, מוזכרים מספר ציוני דרך. המקום מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים מוכר גם מאזכורו המאוחר יותר בספר שופטים [ביאור שטיינזלץ]. לגבי ניקוד המילה מֵאֵלוֹן, קיימת מסורת כפולה בקרב המעתיקים והמדפיסים: בכתבי היד והדפוסים הקדומים האות אל"ף מנוקדת בצירי, בעוד שבדפוסים המאוחרים היא מנוקדת בפתח [מנחת שי]. ציון דרך נוסף הוא העיר וְיַבְנְאֵל, ויש להבחין בינה לבין עיר בעלת שם זהה הממוקמת בנחלת יהודה. ייתכן שהמושבה יבנאל של ימינו שוכנת בסביבתה של עיר מקראית זו [ביאור שטיינזלץ].
בסופו של המסלול, וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן, כלומר קצות הגבול ונקודת הסיום שלו במזרח נשענים על נהר הירדן, שהיווה את החוצץ המזרחי המוחלט של הנחלה [מלבי"ם].