נחלת שבט שמעון מתייחדת בכך שאינה עומדת בפני עצמה, אלא ממוקמת כולה בתוך גבולותיו של שבט אחר. המילה מֵחֶבֶל משמעותה מחוז, כלומר מהמחוז שניתן בתחילה לשבט יהודה, הופרש לאחר מכן חלק שניתן לשמעון [מצודת דוד, מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי הסיבה לשילוב זה נעוצה בגודל השטח ההתחלתי. הצירוף רַב מֵהֶם מבאר כי החלק שקיבל שבט יהודה היה מרובה וגדול ממה שהיה ראוי או דרוש לו ביחס למספר אנשיו. מכיוון שבני יהודה לא היו זקוקים לכל השטח העצום הזה, נחלו בני שמעון בתוכם.
הרקע לחלוקה מיוחדת זו נובע מכך ששבט יהודה כבש שטחים רבים מאוד מהארץ, ובני שמעון הם אלו שעלו להילחם שכם אחד יחד עמם [רד"ק]. כתוצאה מכך, התיישב שמעון – שהיה שבט עצמאי במשך הזמן, אך לא גדול או חשוב במיוחד – באזור באר שבע ודרומה, בתוך גבולות נחלת יהודה [ביאור שטיינזלץ].