תוואי נחלתו של שבט יששכר ממשיך להצטייר דרך פירוט ציוני הדרך והגבולות המזרחיים של השבט. כאשר נאמר כי וּפָגַע הַגְּבוּל בְּתָבוֹר, הכוונה היא ככל הנראה להגעת הגבול מכיוון צפון [ביאור שטיינזלץ]. ציון דרך זה מקביל לאזור "כסלות תבור" שבנחלת זבולון הסמוכה, וישנה דעה כי "תבור" אינו רק אזור גיאוגרפי אלא שמה של עיר ספציפית [מלבי"ם].
בהמשך מוזכרת העיר וּבֵית שֶׁמֶשׁ. הפרשנים מדגישים כי מדובר בעיר נוספת הנושאת שם זה, ואין לבלבל בינה לבין העיר המוכרת בית שמש שבנחלת יהודה, ואף לא עם עיר אחרת בעלת שם זהה הממוקמת בנחלת נפתלי שמצפון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בנוגע לסוף התוואי, מופיע הביטוי וְהָיוּ תֹּצְאוֹת גְּבוּלָם הַיַּרְדֵּן. המילה תֹּצְאוֹת משמעותה סוף הגבול [ביאור שטיינזלץ]. השימוש בלשון רבים מרמז לכך ששני הגבולים של השבט, הן הצפוני והן הדרומי, נמשכו מזרחה והסתיימו בנהר הירדן [מצודת דוד, מלבי"ם]. עם זאת, הועלתה גישה ולפיה נחלת יששכר לא נגעה במי הירדן ממש; שני הגבולים אכן פגעו זה בזה בסמוך לירדן, אך רצועת הקרקע הנושקת לנהר עצמו הייתה שייכת למעשה לשבט נפתלי [מלבי"ם]. בסיום מובא סיכום של מספר היישובים בנחלה, עָרִים שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה וְחַצְרֵיהֶן.