התוויית הגבולות של נחלת שבט זבולון ממשיכה במעבר אל פאתי המזרח, תוך ציון ערים ונקודות ציון גיאוגרפיות. מהנקודה הקודמת, הגבול עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה אל העיר גִּתָּה חֵפֶר. מספר פרשנים מציינים עובדה היסטורית לגבי מקום זה, והיא שגת החפר הייתה עירו של יונה בן אמיתי הנביא [רש"י, רד"ק, מלבי"ם]. מבחינה דקדוקית, האות ה"א בסוף המילה גִּתָּה נכתבת ללא מפיק [מנחת שי]. משם, הגבול המשיך אל עיר נוספת הנקראת עִתָּה קָצִין [רש"י, מצודת דוד].
לאחר מכן, קו הגבול וְיָצָא מזרחה לכיוון העיר רִמּוֹן. המילה הַמְּתֹאָר מתפרשת על ידי רוב הפרשנים במשמעות של מקיף, סובב או פונה. לפי גישה אחת, הכוונה היא שמהעיר רימון הגבול סבב ופנה אל עבר עיר נוספת ששמה הַנֵּעָה [רש"י, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המציעים תיאור גיאוגרפי מפורט יותר המבאר מדוע המקום זכה לכינוי הייחודי "רימון המתואר"; לפי פירוש זה, הגבול הקיף את העיר רימון משלושה כיוונים שונים, כך שהיא בלטה מתוך קו הגבול החוצה כמו קרן הפונה למזרח. רק לאחר שהקיף אותה, חזר הגבול מערבה אל העיר נעה [מלבי"ם].