התוויית נחלת השבט ממשיכה בשרטוט תוואי הגבול הצפוני. המילים וְשָׁב מִשָּׂרִיד מציינות כי הגבול פונה מהעיר שריד ונע ממערב למזרח בפאה הצפונית [מצודת דוד, מלבי"ם]. קו גבול זה מסתיים כאשר הוא מגיע עַל גְּבוּל כִּסְלֹת תָּבֹר, אזור הסמוך להר תבור או במעלה ההר [ביאור שטיינזלץ].
המילה כִּסְלֹת מוסברת מלשון כסלים, כלומר צלעות הבהמה. משמעות הדבר היא שהגבול עובר בשיפוע ההר – לא בפסגתו ולא בתחתיתו, אלא סמוך לאמצעו, ממש כפי שהכסלים ממוקמים בגוף הבהמה. זאת, בניגוד לאזור אחר הנקרא "אזנות תבור", הממוקם סמוך לראש ההר בדומה לאוזניים [רש"י].
מנקודה זו, הגבול משנה את כיוונו ופונה דרומה על פני הצד המזרחי, וְיָצָא אֶל הַדָּבְרַת. אזור זה מהווה את נקודת ההשקה עם נחלת שבט יששכר, שכן הר תבור ודברת נכללו בשטחו [מלבי"ם]. באשר למילה הַדָּבְרַת, קיימים הבדלים קלים במסורת הכתב, ובחלק מן הספרים העתיקים האות דל"ת נכתבת ללא סימן קריאה מאריך [מנחת שי]. לבסוף, הגבול ממשיך במסלולו הדרומי וְעָלָה יָפִיעַ [מלבי"ם].