תוואי הגבול של נחלת שבט נפתלי משרטט מפת דרכים מורכבת, שבה נפגשות נחלות של שבטים שונים סביב ציוני דרך גיאוגרפיים בולטים.
הגבול הצפוני משנה את כיוונו ופונה יָּמָּה, כלומר מערבה, כשהוא נע ממזרח למערב [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. משם הוא מגיע אל אַזְנוֹת תָּבוֹר. הר התבור משמש כנקודת מפגש מרכזית לכמה נחלות שבטיות [ביאור שטיינזלץ], ומקום זה היה מוכר באותה תקופה בשני שמות שונים, כאשר בתיאור נחלת זבולון הוא מכונה "כסלות תבור" [רד"ק]. מהתבור הגבול מצפין עוד יותר ויוצא חוּקֹקָה, אל מקום הנקרא חוקוק [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. לגבי שמות המקומות הללו, קיימות מסורות קריאה שונות הנוגעות לניקוד המדויק של האותיות [מנחת שי].
מנקודה זו הגבול מתחיל להשיק לנחלות השבטים השכנים. תחילה הוא וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב. משמעות הדבר היא שגבולו הדרומי של נפתלי פוגש את גבולו הצפוני של זבולון [ביאור שטיינזלץ]. הפגישה הזו מתאפשרת בשל מבנה גיאוגרפי מורכב: נחלת יששכר יורדת ונוטלת חלקים מסוימים, וכך נחלת נפתלי מתפשטת ולוקחת את השטחים הנותרים מצפון לזבולון [מלבי"ם]. מנגד, יש המבארים שהגבול פוגע בדרומו של זבולון, שהוא צפונו של נפתלי [מצודת דוד].
לאחר מכן הגבול ממשיך וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, כלומר ממערב [ביאור שטיינזלץ]. נחלת אשר שוכנת ממערב לנפתלי, ונפתלי ממזרח לאשר [מצודת דוד]. מציאות זו נוצרת משום שגבול נפתלי יורד וסובב דרך ערי מבצר מסוימות, כך שהוא עוטף את הרצועה של נחלת אשר [מלבי"ם].
לבסוף, מופיע תיאור מפתיע: וּבִיהוּדָה הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. כיצד נחלת נפתלי הצפונית פוגשת את נחלת יהודה הדרומית? גישה אחת מסבירה שהצירוף "יהודה הירדן" אינו מתייחס לשבט יהודה, אלא מהווה כינוי ייחודי לנהר הירדן עצמו או לאזור מסוים בתוכו, הממוקם במזרח [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה אחרת מבארת שנחלת נפתלי כללה את כל נהר הירדן בגבולה המזרחי. מאחר שגבולו הצפוני של שבט יהודה מסתיים בקצהו הדרומי של הירדן, יוצא שגבול נפתלי נמתח לאורך הנהר עד שהוא פוגש בפועל את גבול יהודה. אף על פי שהירדן נוגע בנחלות של שבטים נוספים, הכתוב מציין דווקא את יהודה כדי להדגיש עד כמה הרחיק גבול נפתלי להגיע עד לנחלה הדרומית ביותר [מצודת דוד].