תארו לעצמכם שאתם עוברים לחדר חדש, אבל מגלים שהוא קטן מדי ואין בו מספיק מקום לכל הדברים שלכם. מה הייתם עושים? זה בדיוק מה שקרה לשבט דן. כשהארץ חולקה, השטח שהם קיבלו היה קטן מדי בשביל כל האנשים הרבים שבשבט. בנוסף, עמים אחרים שישבו באזור לא נתנו להם לחיות בשקט בנחלה שלהם ודחקו אותם הצידה. המילים וַיֵּצֵא גְבוּל בְּנֵי דָן מֵהֶם מסבירות שהשטח המקורי פשוט לא התאים לצרכים שלהם.
בגלל המצב הזה, בני השבט נאלצו לחפש פתרון. הם יצאו למסע ארוך הרחק אל צפון הארץ כדי למצוא מקום חדש ושקט. וַיַּעֲלוּ בְנֵי דָן וַיִּלָּחֲמוּ עִם לֶשֶׁם מתאר איך הם עלו צפונה אל עיר בשם לשם, ונלחמו עליה כדי שיוכלו לגור בה. לאחר שהם ניצחו, וַיִּרְשׁוּ אוֹתָהּ, כלומר הם לקחו את העיר כדי שתהיה הנחלה והירושה החדשה שלהם.
כדי להרגיש בבית, וַיִּקְרְאוּ לְלֶשֶׁם דָּן. הם החליפו את השם של העיר וקראו לה על שם דן, האבא של השבט שלהם. העיר דן הפכה לנקודה הכי צפונית בארץ ישראל. מאז, כשמישהו רצה לתאר את כל הארץ מהקצה הצפוני ועד לקצה הדרומי, הוא היה משתמש בביטוי המוכר מדן ועד באר שבע. דרך אגב, גם נהר הירדן המוכר קיבל את השם שלו בזכות העיר הזו, כי המים שלו יורדים מהעיר דן.