הימצאותם של עמים זרים בתוך גבולות הארץ מהווה איום מתמיד ורב-ממדי על עם ישראל. אם העם לא ישלים את כיבוש הארץ, ה' יפסיק לסייע בגירוש האויבים, ואותם עמים יהפכו משכנים לגורמי הרס פעילים שיביאו בסופו של דבר לאובדן הארץ. מכיוון שאי אפשר באמת להתערב בגויים, הותרתם בארץ תבטיח שנאה נצחית ואת אובדן החן בעיני ה' [ביאור שטיינזלץ].
על פי הפרשנים, האזהרה יָדוֹעַ תֵּדְעוּ מבטאת תובנה שהעם יבין בעצמו: ה' לא ימשיך להוריש את הגויים [מלבי"ם]. כתוצאה מכך, אותם עמים שיישארו [מצודת דוד] יהיו לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, כלומר לרשת ולמכשול [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. מוקשים אלו אינם רק סכנה פיזית, אלא גם סכנה רוחנית מובהקת בענייני דת ואמונה [מלבי"ם].
לגבי הביטוי וּלְשׁוֹטֵט בְּצִדֵּיכֶם, קיימות מספר גישות מרכזיות. הגישה הראשונה קושרת את המילה לשורש ש.ו.ט, במשמעות של הכאה והכאבה באמצעות שוט או שבט [רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. גישה שניה מפרשת זאת מלשון שוטטות והסתובבות: הגויים יסתובבו סביב הגבולות כדי לבוז ולשדוד [רש"י], או שיקיימו נוכחות בדויה בשולי החברה ויארבו לעם כדי להכשילו [ביאור שטיינזלץ]. פרשנות נוספת רואה בכך תיאור של בגידה צבאית, כאשר אויב חיצוני יתקוף מן הצד, העמים הללו יחברו אליו ויילחמו נגד ישראל [מלבי"ם].
באופן דומה, הביטוי וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם זוכה למספר הסברים. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בקוצים דוקרנים שפוגעים ומעוורים את העיניים [מצודת ציון, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ברובד הנפשי, משמעות הדבר היא שגם בתקופות של שקט, אותם עמים ינקרו את עיני ישראל מתוך קנאה ושנאה עמוקה [מלבי"ם]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון מחנות צבא וצינה, המתארים מצב שבו האויב מקיף וסוגר על האדם משלושה כיוונים שונים [רש"י].
התוצאה הסופית של מציאות זו תהיה עַד אֲבָדְכֶם. תהליך האובדן יתרחש בדרך הטבע, שכן מציאות של אהבה שלמה וברית אמת בין עם ישראל לעמים אלו היא בלתי אפשרית לחלוטין [מלבי"ם].