לקראת סיום ספר יהושע ופרידתו של המנהיג מן העם, הכתוב משרטט את מצבו הפיזי והכרונולוגי של יהושע על רקע השלווה הלאומית. תקופה זו מהווה את הרקע לכינוס מנהיגי העם, לדברי הפרידה ולברית שכרת עמהם לפני מותו [אברבנאל].
הפרשנים מסבירים כי הצירוף מִיָּמִים רַבִּים משמעותו בסוף או כעבור תקופה ארוכה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מדובר בשנים רבות שחלפו מאז סיום כיבוש הארץ, תקופה שבה עם ישראל זכה לשבת בשלווה ובמנוחה מוחלטת מאויביו [ביאור שטיינזלץ, אברבנאל].
בניגוד לשלוות האומה, מצבו האישי של יהושע היה ירוד. בגיל שלמעלה ממאה שנים [ביאור שטיינזלץ], הכתוב מתאר אותו כזָקֵן בָּא בַּיָּמִים. האברבנאל [אברבנאל] מצביע על הבחנה מדויקת בין שני חלקי הביטוי: המילה זָקֵן מתייחסת לגילו הכרונולוגי ולמספר שנותיו, ואילו הצירוף בָּא בַּיָּמִים מעיד על מצבו הגופני. יהושע היה חלש, שבור ונדכא מכובד המלחמות הרבות שניהל, והזמן שחלף הותיר בו חותם פיזי ניכר.
מתוך חולשה זו, יהושע אוסף את זקני העם, שופטיו ושוטריו. מטרתו היא להרגיע אותם לקראת מותו הקרב ולהבהיר להם כי אל להם לדאוג מהסתלקותו, שכן ה' הוא זה שלחם עבורם והנחיל להם את הארץ, ולא כוחו הצבאי של יהושע [אברבנאל].