יהושע מסכם את מפעל חייו בכל הנוגע לחלוקת הארץ, ומבהיר כי ייעוד הנחלות לשבטים הושלם, גם אם הכיבוש בפועל עדיין נמשך. המילה הִפַּלְתִּי מתייחסת להפלת הגורל שבאמצעותו חולקה הארץ. פעולה זו מבטאת את השלמת חובתו של יהושע: קביעת הגורלות כך שכל שבט יכיר את חלקו המיועד [מלבי"ם]. החלוקה בגורל כוללת גם את הַנִּשְׁאָרִים, כלומר העמים שעדיין יושבים בארץ וטרם נכבשו [רש"י, מצודת דוד].
התיאור הגיאוגרפי בפסוק משרטט את גבולות החלוקה ומבחין בין אזורים שנכבשו לאלו שטרם נכבשו. הביטוי מִן הַיַּרְדֵּן מתייחס ליושבים מאזור הירדן והלאה לכיוון מערב [מצודת דוד]. אזור זה, יחד עם וְכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִכְרַתִּי, מכוון בעיקר לשטחים בדרום־מזרח הסמוכים לירדן, שאותם הספיק יהושע לכבוש עוד בימי חייו [מלבי"ם], וגם עמים אלו נכללו בחלוקת הנחלות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הגבול המערבי מתואר במילים וְהַיָּם הַגָּדוֹל מְבוֹא הַשָּׁמֶשׁ. הפרשנים מסבירים כי משמעות האות וי"ו במילה וְהַיָּם היא למעשה "ועד", כלומר הגבול נמתח מן הירדן ועד לים [רד"ק, מצודת דוד]. הַיָּם הַגָּדוֹל הוא הים התיכון [ביאור שטיינזלץ], והמילה מְבוֹא מציינת את שקיעת השמש, קרי הכיוון המערבי [מצודת ציון]. אזור מערבי זה מייצג את חלקי הארץ שיהושע טרם הספיק לכבוש, אך גם הם כבר הופלו בגורל וחולקו לשבטים [מלבי"ם].