שופטים, פרק ה׳, פסוק ט״ז

שבט ראובן סופג ביקורת נוקבת על שבחר להישאר פסיבי בעת משבר לאומי, ונשאל לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם. תהייה זו מאשימה את השבט בישיבה בטוחה ושלווה בין גדרות הצאן תוך התעלמות ממצוקת העם, או לחלופין, מעמתת אותו עם חוסר נכונותו להגן על אזור הגבול שעליו בחר להתיישב. במקום לצאת לקרב, השבט העדיף בשאננות לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים, כלומר להאזין לקולות קיבוץ השפתיים האוספים את המקנה, ואולי אף להקשיב באדישות מרחוק לקולות צבאות המלחמה ולזעקות השבטים המותקפים. בעקבות החלטתם להיחלק ולהיפרד מהעם נאמר כי לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי־לֵב, שכן ריבוי ההתייעצויות והניתוק דורשים חקירה עמוקה של מניעיהם, אף שיש הסבורים כי התחמקותם האנוכית גלויה ואין בה כל תעלומה.