שופטים, פרק ה׳, פסוק ג׳

מנהיגי אומות העולם, ולפי דעות אחרות שרי ישראל, נקראים להטות אוזן ולהכיר בכך שניצחון המלחמה היה נס אלוהי. דבורה קוראת לאותם מְלָכִ֔ים כי שִׁמְע֣וּ בהקשבה משמעותית, בעוד מבעלי השררה והיועצים, הלא הם הרֹֽזְנִ֑ים, היא מבקשת כי הַאֲזִ֖ינוּ. בהכרזתה אָנֹכִ֗י לַֽיהֹוָה֙ אָנֹכִ֣י אָשִׁ֔ירָה, היא מבהירה ששירתה נובעת מביטול מוחלט כלפי ה' וממעמדה כנביאה שנוכחותה הייתה הכרחית, ולא מתוך התנשאות. לבסוף, היא מבחינה בין אָשִׁ֔ירָה המבטא הלל כללי לה' כמנהיג העולם, לבין אֲזַמֵּ֕ר המציין שבח עליון על השגחה פרטית וניסים, ולכן מכוון כלפי אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל, תואר המדגיש את השגחתו המיוחדת על עמו ואת עשיית הדין באויביהם.