ויקרא, פרק כ״ד, פסוק י״ג

יצא לכם פעם לשחק משחק ולגלות שלכל ילד יש חוקים אחרים? זה ממש לא הוגן, נכון? ה' מדבר אל משה אחרי מקרה עצוב שבו אדם חטא וקילל. אותו אדם היה גר, כלומר אדם שהצטרף לעם ישראל ולא נולד בתוכו. בני ישראל היו עלולים לחשוב שהעונש החמור שקיבל נובע מכך שהוא לא אזרח מלידה, ושיש כאן אפליה. כדי שאף אחד לא יטעה לחשוב כך, ה' מלמד את משה באותו זמן גם דינים אחרים, כמו חוקים על אדם שפוגע באדם אחר או בבהמה. למה ה' מזכיר את החוקים האלה פתאום? כדי להראות לכולם שהמשפט שווה לחלוטין. כשם שאי אפשר לשלם בכסף על פגיעה באדם כמו שמשלמים על פגיעה בבהמה, כך בדיוק החוקים חלים על כל בני האדם במידה שווה. המסר הוא ברור: יש מערכת משפט אחת לכולם, ואין הבדל בין מי שנולד בעם ישראל לבין מי שהצטרף אליו. אי אפשר להחמיר או להקל בעונש של אדם רק בגלל המעמד שלו. בנוסף לעיקרון החשוב הזה, יש כאן גם כלל מעשי. ה' מצווה להוציא את האיש אל מחוץ למחנה. ההוראה הזו מלמדת אותנו שכאשר בית הדין צריך לבצע עונש חמור, הדבר חייב להיעשות רחוק ומחוץ למקום שבו יושבים השופטים.