ויקרא, פרק כ״ד, פסוק ט״ז

יצא לכם פעם לחשוב כמה כוח יש למילים שאנחנו אומרים, ובמיוחד לשמות? השם של ה' הוא לא סתם מילה, יש בו את הכוח שמחזיק ומקיים את כל העולם שלנו. לכן, התורה מלמדת אותנו שאסור בהחלט להשתמש בו כדי לקלל או לזלזל. המילה וְנֹקֵב מתארת אדם שאומר את השם המיוחד והמפורש של ה' בכוונה רעה כדי לקלל. מעשה כזה הוא חמור מאוד, כי הוא פוגע ביסודות של המציאות. בגלל שהפגיעה כל כך קשה, העונש עליה חמור ומוחלט. התורה משתמשת במילים רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כדי להראות עד כמה המעשה חמור ומרחיק את האדם מהחברה, ומוסיפה שזה קשור אל כָּל הָעֵדָה. הכוונה היא לא שכל העם מעניש אותו בפועל, אלא שכל העם משתתף ומסכים שהמעשה הזה פסול לחלוטין ומרגיש פגוע ממנו. הכלל הזה שייך לכולם ללא יוצא מן הכלל, כַּגֵּר כָּאֶזְרָח. בין אם מדובר באדם שנולד לעם ישראל ובין אם זה אדם שהצטרף לעם, כמו האיש המצרי שמוזכר בסיפור הרקע. כולם שווים בדין הזה, נשים וגברים כאחד, ואסור לאף אחד לפגוע בכבוד שמיים. מעניין לראות שמיד אחרי ההלכה הזו, התורה מדברת על האיסור לפגוע בחיי אדם. למה שני הדברים האלה מופיעים יחד? כי גם השם של ה' וגם החיים של בני האדם הם עמודי התווך של העולם שלנו. כשמישהו פוגע באדם אחר, הוא בעצם פוגע בצלם של ה', וזה חמור ממש כמו לפגוע בשם ה' בעצמו.