ויקרא, פרק כ״ד, פסוק ט״ז

פגיעה בשמו של ה' שקולה לפגיעה ביסודות קיום העולם, ולכן אדם וְנֹקֵב שֵׁם־יְהֹוָה, כלומר מקלל את ה' תוך ביטוי מפורש של שמו בשפתיים, נענש בחומרה. על חטא זה נקבע עונש מוחלט של מוֹת יוּמָת, המבוצע באופן פומבי כאשר רָגוֹם יִרְגְּמוּ־בוֹ כָּל־הָעֵדָה. ענישה זו מאחדת את כלל הציבור או את הדיינים מתוך רצון לנקום את כבוד ה', והמילה בו מדגישה את הפגיעה הקטלנית של האבנים בגופו של הנידון. הדין חל בשוויון מוחלט על גברים ונשים כַּגֵּר כָּאֶזְרָח, כשהגר מוזכר ראשון בעקבות המקרה ההיסטורי של המגדף המצרי. החזרה בסוף הפסוק בְּנָקְבוֹ־שֵׁם יוּמָת באה ללמד שחיוב המיתה מתקיים רק כאשר המגדף משתמש בשם ה' כדי לקלל את שם ה' עצמו.