מיכה, פרק ג׳, פסוק ז׳

נפילתם של נביאי השקר תהיה מוחלטת כאשר המציאות תטפח על פניהם ונבואותיהם לא יתקיימו, ולכן וּבֹשׁוּ הַחֹזִים. הבושה תהפוך להשפלה פומבית ועמוקה אף יותר כאשר וְחָפְרוּ הַקֹּסְמִים, ששקרנותם הבולטת תגרום לכלימה כה גדולה עד שירצו להיטמן בעפר. מתוך אבל על מזלם הרע ועל כישלונם וְעָטוּ עַל־שָׂפָם כֻּלָּם, כלומר יעטפו את שער שפתותיהם ואת החלק התחתון של פניהם כמנהג אבלים עתיק, פעולה המסמלת גם את סתימת פיותיהם והשתקתם המוחלטת. שתיקה והשפלה אלו יתרחשו כִּי אֵין מַעֲנֵה אֱלֹהִים, שכן העם כולו יבין כי דבריהם מעולם לא היו דיבור או אמירה מאת ה', אלא כזבים ותרמית שהם בדו מלבם.