מיכה, פרק ג׳, פסוק א׳

בהמשך לתוכחה על עושק העניים, הנביא פונה אל המנהיגים במילה וָאֹמַר, שכן הם נושאים באחריות המלאה לשחיתות המוסרית בעם. בקריאתו שִׁמְעוּ־נָא, כלומר שמעו עתה, הוא פונה לשתי קבוצות הנהגה: רָאשֵׁי יַעֲקֹב, מנהיגי עשרת השבטים ששלטו בכוח או במינוי עממי, וּקְצִינֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל, בעלי השררה בממלכת יהודה שזכו למעמדם בזכות מעלתם. הדרישה המופנית אליהם היא הֲלוֹא לָכֶם לָדַעַת אֶת־הַמִּשְׁפָּט, המבהירה כי עליהם להכיר את החוק והיושר ולחקור באופן אקטיבי כדי להציל עשוקים, מבלי להסתתר מאחורי טענת חוסר ידיעה. לחלופין, דרישה זו קוראת למנהיגים לשפוט את עצמם ולהכיר בכך שעל פי שורת הדין הם ראויים לעונש מאת ה' על מעלליהם.