נחמיה, פרק י״ב, פסוק מ״ד

התעוררות רוחנית ושמחה בעבודת המקדש הובילו למיסוד מערכת כלכלית מסודרת התומכת במשרתי ה'. לשם כך וַיִּפָּקְדוּ אנשים לתפקידי גזברות על הַנְּשָׁכוֹת, שהן לשכות המקדש שנועדו לשמש לָאוֹצָרוֹת ומחסנים. תפקידם היה לִכְנוֹס ולאסוף אל הלשכות את התרומות, המעשרות ואת המוקדש לָרֵאשִׁית, כדוגמת ביכורים או חלה, שהובאו מהשדות והם מְנָאוֹת הַתּוֹרָה שציווה ה'. ריכוז התבואה במקדש יצר חלוקה מרכזית שפטרה את הלוויים משיטוט בערים ואפשרה להם להתמסר לעבודת הקודש. יוזמה זו נבעה מהערכת העם, כִּי שִׂמְחַת יְהוּדָה הייתה רבה כלפי הכהנים והלוויים הָעֹמְדִים ומשמשים לפני ה', ולכן הקפידו הגזברים לחלק את המעשרות בראש ובראשונה למשרתים שעמדו בפועל במשמרת העבודה.