נחמיה, פרק י״ב, פסוק מ״ו

הסדרי השירה ועבודת הלויים בימי בית שני היו חזרה למסורת קדומה שיסודותיה נקבעו כִּי־בִימֵי דָוִיד וְאָסָף מִקֶּדֶם. באותה תקופה עתיקה הוחלט על חלוקת המשמרות ונקבע כי אסף ובניו יהיו רָאשֵׁי הַמְשֹׁרְרִים, כלומר מנהיגי המשוררים. מעבר לחלוקת התפקידים, דוד ואסף קבעו גם את התוכן המוזיקלי והרוחני, ותיקנו וְשִׁיר־תְּהִלָּה וְהֹדוֹת לֵאלֹהִים. כעת, בימי נחמיה, הוחזרו הדברים למתכונתם הישנה, ומשוררים חדשים הופקדו לשיר לה' את אותן זמירות ופרקי הודאה בדיוק על פי הסדר המקורי.