הכתוב חוזר לפרט את הנהגת הלויים בתקופת יויקים, עזרא ונחמיה, בדומה לפירוט הקודם של ראשי משפחות הכהנים [מצודת דוד, מלבי"ם]. מנהיגים אלו, ששמותיהם מוזכרים בפסוק, הם אותם אישים שעלו ארצה עוד בימי זרובבל, עובדה המצביעה על רצף בהנהגת הלויים באותה תקופה [מלבי"ם].
וראשי הלוים אלו שימשו כראשי משמרות המשוררים, והיו ממונים על המנצחים והזמרים שתפקידם היה להלל ולהודות לה' [רלב"ג, מלבי"ם]. חלוקה זו לא הייתה חדשה, אלא נעשתה במצות דויד, שכן דוד המלך הוא שחילק לראשונה את הלויים למשמרות מסודרות של שירה [שטיינזלץ].
הפרשנים עומדים על מעמדם השוויוני של המשוררים. המילים ואחיהם לנגדם מלמדות כי שאר ראשי המשפחות היו שווים להם לחלוטין בתפקידם להלל את ה' [מצודת דוד]. עקרון זה מודגש שוב בביטוי משמר לעומת משמר. הלויים אמנם היו חלוקים למשמרות שונות של שירה [רש"י], אך הכתוב כופל את העניין כדי ללמד שכל משמר היה שווה לחברו, ולא היה לאף קבוצה יתרון או מעלה על פני הקבוצות האחרות [מצודת דוד].