הפסוק ממשיך את התיאור מהפסוק הקודם, ומבאר את פועלם של הכהנים והלויים שעליהם שמחו אנשי יהודה [מצודת דוד]. הפרשנים מסבירים כי מִשְׁמֶרֶת אֱלֹהֵיהֶם מתייחסת לעבודת ה' המוטלת עליהם [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ], ויש המפרשים זאת כשמירה הפיזית על בית המקדש [רלב"ג]. בנוסף לכך, הם הקפידו על מִשְׁמֶרֶת הַטָּהֳרָה, כלומר השגיחו בקפדנות שלא תיכנס טומאה ותטמא את המקדש [רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, המילה הַטָּהֳרָה שקולה במשקלה למילה "חכמה", אך בשל האות הגרונית ה"א המצויה באמצע המילה, השתנו תנועות הניקוד כדי להרחיב ולהקל על הקריאה [אבן עזרא].
כמו כן, הפסוק מציין כי וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים המשיכו להחזיק במשמרתם ולמלא את תפקידיהם נאמנה [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. כל הסדרים והמשמרות הללו התקיימו כְּמִצְוַת דָּוִיד שְׁלֹמֹה בְנוֹ, דהיינו בדיוק כפי שציווה דוד את שלמה בנו, כפי שמתואר בספר דברי הימים [מצודת דוד]. על פי המסורת המדויקת של נוסח המקרא, המילה כְּמִצְוַת נכתבת באות כ"ף בראשה [מנחת שי].