רשימת הלוויים השבים מן הגולה מפרטת את ראשי המשמרות שתפסו מקום מרכזי בהנהגת עבודת המקדש, ובפרט בשירת ההודיה. הלוויים המוזכרים בשמותיהם, ובראשם מתניה, היו ראשי המשמרות שעלו ארצה [רלב"ג, מצודת דוד]. שילוב שמותיהם עם רשימות לוויים אחרות בספר משלים את מניין ראשי המשמרות לעשרים ושניים, כמספר הכהנים, או לעשרים וארבעה [מלבי"ם].
התפקיד המרכזי המיוחס להם סובב סביב המילים עַל־הֻיְּדוֹת. רוב הפרשנים מסכימים כי מילה זו נגזרת משורש ההודאה וההילול לה'. לפי גישה זו, משמעות הביטוי היא שהם היו ממונים על שירת ההודיה והנהגתה [רלב"ג, אבן עזרא, מצודת דוד], או שהכוונה היא למזמורי ההודיה עצמם [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי המילה מתייחסת לכלי שיר ייעודיים שבאמצעותם נאמרה השירה [רש"י]. מנגד, גישה חלופית וייחודית מציעה כי עַל־הֻיְּדוֹת אינו תיאור תפקיד או חפץ, אלא שמו הפרטי של אחד הלוויים, כפי שניתן להסיק מטעמי המקרא המפרידים בינו לבין השמות הקודמים [מלבי"ם].
סיום הפסוק, הוּא וְאֶחָיו, מתייחס לראש המשמר שעלה יחד עם אנשיו ובני סיעתו, שפעלו יחד כקבוצה אחת בעבודת הקודש [מצודת דוד].