רשימת יוחסין זו מפרטת את שושלת ההנהגה הרוחנית של תחילת ימי בית שני. הפרשנים מסכימים כי אין מדובר רק באילן יוחסין משפחתי רגיל, אלא ברשימה של כהנים גדולים אשר שירתו בקודש דור אחר דור [רש"י, רלב"ג, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. השם וְיֵשׁוּעַ הפותח את הפסוק מכוון ליהושע בן יהוצדק, הכהן הגדול ששב מגלות בבל, ואחריו ירשו צאצאיו את התפקיד בזה אחר זה [מצודת דוד].
הופעתם של דורות רבים כל כך מעוררת קושי בחישוב הזמנים, שכן על פי מסורת חז"ל, התקופה הפרסית מבניין המקדש ועד ימי אלכסנדר מוקדון נמשכה שלושים וארבע שנים בלבד. כדי להסביר כיצד נולדו ושימשו בכהונה דורות כה רבים בזמן קצר, מוסבר כי הדורות לא נולדו בזה אחר זה באותן שנים, אלא חפפו זה לזה. ייתכן שיהושע שב מן הגלות כשהוא בא בימים וצאצאיו כבר היו בין החיים. לגבי שירותם הרצוף ככהנים גדולים, ייתכן שחלקם כיהנו לזמן קצר בלבד כממלאי מקום זמניים עקב טומאה, או שנבחרו צאצאים צעירים וראויים יותר לתפקיד בעוד אבותיהם בחיים. מכאן שנחמיה יכול היה לראות את כל הדורות הללו בחייו, ואין מדובר בתוספת של סופר מאוחר [מלבי"ם].
מבחינת נוסח הפסוק, ניכרת הבחנה בסופו במילים וְאֶלְיָשִׁיב אֶת־יוֹיָדָע. אף שישנם ספרים שבהם נכתבה המילה "הוליד" גם בחלק זה, כתבי יד מדויקים ועתיקים מעידים כי המילה הושמטה במכוון בחלקו האחרון של הפסוק [מנחת שי].