רישום היוחסין של הנהגת שבט לוי תועד היסטורית כדי לשמר את שמות ראשי המשפחות לדורות. התיעוד הרשמי של מנהיגי השבט הועלה על הכתב בספר ייעודי, אשר שימש כזיכרון היסטורי של אותה תקופה.
המונח בְּנֵי לֵוִי כולל בתוכו הן את הכהנים והן את הלוויים, שכן כולם הם צאצאיו של לוי [מלבי"ם]. רָאשֵׁי הָאָבוֹת שלהם היו כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים, שהיה ספר קורות עתים שבו נכתב כל מה שאירע באותה תקופה [מלבי"ם]. המטרה ברישום זה הייתה להעמיד את שמם לזיכרון [מצודת דוד].
עם זאת, מנהג התיעוד לא נמשך לעד. הרישום של ראשי האבות בספר דברי הימים התקיים רק וְעַד יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב [רש"י]. יוחנן, שהיה למעשה נכדו של אלישיב [מצודת דוד, מלבי"ם], מזוהה גם בשם יונתן. הכתוב מציין דווקא את יוחנן ולא את ידוע, משום ששניהם שימשו בכהונה הגדולה באותו הזמן [מלבי"ם]. באשר לסיבה שבגינה פסק הרישום, ישנה גישה שלפיה כאשר יוחנן עמד בכהונתו, הוא זה שביטל את המנהג, כך ששמות ראשי האבות לא הועמדו עוד לזיכרון [מצודת דוד].