נחמיה, פרק י״ב, פסוק כ״ג

חשבתם פעם איך אנשים שמרו על זיכרונות חשובים לפני המון שנים? הם פשוט כתבו אותם בספרים מיוחדים. כך עשו גם עם ההנהגה של בְּנֵי לֵוִי, שזהו שם שכולל בתוכו גם את הכהנים וגם את הלוויים, כי כולם הרי הצאצאים של שבט לוי. כדי שלא ישכחו לעולם את המנהיגים שלהם, שנקראו רָאשֵׁי הָאָבוֹת, השמות שלהם היו כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים. זה היה ספר היסטוריה מיוחד שבו כתבו את כל מה שקרה באותה תקופה, כדי לזכור את המנהיגים החשובים לתמיד. אבל המנהג הזה של כתיבת השמות לא נמשך לנצח. הוא התקיים רק וְעַד יְמֵי יוֹחָנָן בֶּן אֶלְיָשִׁיב. יוחנן היה בעצם הנכד של אלישיב, וכאשר הוא התחיל לשרת בתפקיד החשוב שלו ככהן, הוא זה שהחליט לבטל את המנהג הזה, ומאז כבר לא כתבו יותר את שמות המנהיגים בספר.